היו"ר דב שילנסקי:
חבר הכנסת מאיר וילנר ביקש הצעה לסדר.
חברי הכנסת, היום בשעה 10:00 הגיש לי חבר הכנסת מאיר וילנר מכתב התפטרות מהכנסת. חבר הכנסת מאיר וילנר נמנה עם חותמי מגילת העצמאות, ולמעט שתי הפסקות כיהן בכנסת מאז הכנסת הראשונה. משך כל תקופת כהונתו בכנסת לחם חבר הכנסת וילנר למען הרעיונות שבהם הוא האמין. אם כי היה פער גדול בין השקפותיו ובין השקפות רוב חברי הבית, הרי תמיד כיבדתי והערצתי את דבקותו ברעיונותיו ואת עמידתו האיתנה מול נחשול של ביקורת, ולעתים גם לעג. היה טוב אילו למדו חברי הכנסת מחבר הכנסת וילנר את הנאמנות להשקפות שהם מאמינים בהן, בלי פזילה לעבר דעת הקהל, והבעת האמונה שבלב בכל מצב ובכל תנאי. אני מאחל לחבר הכנסת וילנר בריאות וכל טוב בחייו. חבר הכנסת מאיר וילנר, בבקשה.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון): תודה רבה. חברי הכנסת, הנאום הזה שלי בכנסת הוא נאום פרידה. היתה לי הזכות להשתתף בעצרת הכללית של האומות המאוחדות בנובמבר 1947, והייתי עד, ואם מותר להגיד כך, ומאחורי הקלעים גם פעיל, כאשר התבשלה ההחלטה ההיסטורית מכ"ט בנובמבר בדבר הוצאת הצבא הבריטי מן הארץ, ביטול המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות - יהודית וערבית.
אני זוכר, כשנסענו מבניין האומות המאוחדות בליק-סכסס, נסעתי עם מי שהיה אחר כך חבר כנסת. הייתי במצב רוח מרומם על כך שנפטרנו מהשלטון הזר, ששני העמים יזכו לעצמאות. אותו מנהיג פוליטי, ח"כ לעתיד, שנסע אתי לניויורק, לא היה אז במצב רוח מרומם. שאלתי אותו: "אתה מרגיש לא טוב?" הוא השיב לי: "לא, אני מרגיש טוב, אבל איך אני יכול לשמוח כשאיבדנו חלקי מולדת?".
נדמה לי, שהאפיזודה הזאת מרחפת מעל חיינו הפוליטיים וחיינו בכנסת עד היום הזה. אני הייתי שמח מאוד, הוא ישב עם האף למטה. חזרנו לארץ. ברחובות תל-אביב רקדו. אם רקדו, זאת אומרת שהרגישו מה שאני הרגשתי.
*
כשהוקמה מועצת המדינה הזמנית עוד לפני הכנסת, וזכיתי להיות חבר בה, חתמתי על מגילת העצמאות בשם המפלגה הקומוניסטית שלנו. רבים שואלים אותי היום, ושאלו גם לפני הישיבה הזאת: איך אתה מתייחס היום לחתימה שלך, אינך מתחרט? השאלה הזאת היא שאלה מוזרה. אני גאה בכך שהייתי בין החותמים על מגילת העצמאות.
על מה חתמתי? חתמתי על מה שכתוב במגילה כדבר מרכזי חדש: אנחנו מקימים מדינה יהודית ושמה ישראל, על פי החלטת האומות המאוחדות מכ"ט בנובמבר 1947. ויש פסוק נוסף במגילת העצמאות: מדינת ישראל תשתף פעולה עם האומות המאוחדות לביצוע החלטת כ"ט בנובמבר.
חלפו עשרות שנים. העקרונות של ההחלטה הזאת לא יכולים להשתנות ולא ישתנו לעולם. הפרטים יכולים להשתנות. והנה היום אנחנו מדברים, ולא רק אנחנו, אלא רבים מאוד בארץ ובעולם, על שלום ישראלי-פלסטיני ועל שלום ישראלי-ערבי כולל על בסיס גבולות קווי ה-4 ביוני 1967.
חלפו, כאמור, שנים רבות. בשנת 1956 הסיעה שלנו היתה הסיעה היחידה בכנסת שהצביעה נגד המלחמה. שנים רבות שחינו נגד הזרם. כעבור שנים שמענו, גם מעל במת הכנסת, ממנהיגים של מפלגות אחרות, לרבות מראש הליכוד מר מנחם בגין, שמלחמות 1956 ו- 1967 היו מלחמות "יש ברירה". זאת אומרת שהן לא היו מלחמות להגנת קיומה של ישראל. אילו לא פתחה ישראל במלחמות האלו – הן לא היו פורצות.
ב-1967 ראינו את כל האסון שבמלחמה, ואחר כך את כל האסון שבהמשך הכיבוש של השטחים שנכבשו באותה מלחמה.
במלחמת 1982, מלחמת לבנון, היתה זו הסיעה שלנו שהביאה לכינוסה של הכנסת. פרצה מלחמה, ואף אחד לא הציע כלל שהכנסת תדון עליה, על הדבר המרכזי שקורה בארץ. הסיעה שלנו היא שכינסה, למעשה, את הכנסת בדרך הפרלמנטרית שהיתה פתוחה לפנינו, בהגשת הצעת אי-אמון בממשלה. ב-8 ביוני 1982 התקיימה ההצבעה ההיסטורית בכנסת. כמעט כולם הצביעו בעד המלחמה. תשעה חברי כנסת נעדרו או לא השתתפו בהצבעה. רק הסיעה שלנו הצביעה אי-אמון נגד המלחמה.
*
חברי הכנסת, מה קורה היום? אני אומר את הדברים בכל הכנות. אני עוזב את הכנסת אחרי שנים רבות כל כך בהרגשה טובה. ממה נובעת ההרגשה הטובה? אם במשך שנים היינו מבודדים, הרי היום, כשאני עוזב אח הכנסת, המצב הוא אחר. היו דברים, שאנחנו היינו היחידים שאמרו אותם. אף אחד לא הסכים להם, ובגללם התקיפו אותנו. עוד ב-1977 בתקופה שהליכוד הגיע לשלטון, כשאמרתי מעל הבמה הזאת את המילה "אש"ף" פרצה סערה ולא נתנו לי להמשיך לדבר. וראו מה קורה עכשיו. עשיתי חשבון ומצאתי שיותר מרבע מחברי כנסת הנוכחית, ואולי בלב חושב כך עוד מישהו, אומרים בגלוי שאם רוצים שלום עם העם הפלסטיני צריך לדבר עם אש"ף.
תבינו את ההרגשה הטובה שלי, כאשר לאחר שנים רבות של בידוד, יותר מרבע מחברי הכנסת, וגם שרים, אומרים שיש לדבר עם אש"ף. אבל לא רק זה. כרבע מחברי הכנסת הם בעד זכות הגדרה עצמית לעם הפלסטיני, ויש שאומרים: מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל.
אבל הרגשתי טובה לא רק בגלל זה. אנחנו אומרים, ואני אישית אומר מעל הבמה הזאת, שנפגשתי לא פעם אחת עם מנהיגים של אש"ף, לרבות יאסר ערפאת. בשנת 1987 קיימנו פגישה בעלת חשיבות מיוחדת וחתמנו על הודעה משותפת ראשונה מסוגה. נכתב בה שאש"ף דוגל בפתרון הסכסוך הישראליערבי והשאלה הפלסטינית על בסיס שתי מדינות לשני העמים בקווים של 1967. כמו-כן נכתב בה, כי אש"ף קורא לממשלת ישראל – לא רק למדינת ישראל - לנהל משא ומתן על שלום. ראיתי בזה דבר חשוב מאוד, כי היתה זאת הפעם הראשונה שאש"ף, בדרג המוסמך ביותר, התבטא במילים אלה.
ההרגשה הטובה שלי נובעת גם מזה שהן בכנסת, הן בקרב העם בישראל והן בהנהגה הפלשתינית אומרים בעצם עכשיו את מה שאנחנו הצענו לשני הצדדים במשך שנים רבות.
*
בכנסת ישנם, כמובן, חברי כנסת שונים, והכנסת עכשיו איננה מה שהיתה בימי הכנסת הראשונה, ולא אתעכב על זה. ברצוני רק להגיד, שיש חברי כנסת רבים שאני מיודד אתם גם אם יש חילוקי דעות ואיננו מסכימים זה עם זה. לא אחת קורה שחבר כנסת מסיעה הרחוקה מההשקפות שלנו, בעיקר בשאלה המכרעת של השלום, נושא נאום מעל הבמה הזאת, ואחרי כן הוא ניגש אלי ואומר: "בוא נדבר עכשיו ברצינות, מה יהיה אתנו, מה יהיה הסוף?".
בכל פעם כאשר מדברים אלי כך, אני אומר, ואני רוצה לומר זאת עכשיו כאשר אני נפרד מהכנסת, שאני מפחד - וזה לא קשור להשקפתי הקומוניסטית או לכל השקפה אחרת וזה לא עניין של אידיאולוגיה - אני מפחד ממלחמה נוספת. אני מפחד ממלחמה זו כאזרח, כאדם שחי פה, כמי שיש לו פה משפחה, וכמי שכל משפחתו הושמדה על ידי הנאצים. אינני מפריז באומרי, שאין אנו יודעים באילו סוגי נשק יילחמו במלחמה הבאה, אולי בנשק הקטלני ביותר. אנחנו מדינה קטנה, והזמן יכול להיות גורם מכריע לעצם קיומנו. ואם חס וחלילה יקרה אסון, אזי כולנו, בלי הבדל השקפה, לא נסלח לעצמנו.
בזמן האחרון הופעתי בכנסת כמה פעמים והצעתי לקיים שיתוף פעולה של כל מי שהם בעד שלום ריאלי. אני מאחל לכל היונים בכנסת, למרות ההבדלים האידיאולוגיים והאחרים, שנעשה יד אחת, שנתאם את פעילותנו. היונים בכנסת הם עכשיו כוח גדול, ולא כוח קטן כמו שהיה בעבר, וביכולתנו להשפיע גם בכנסת על ההתפתחות העתידית של מדינת ישראל.
אני מאמין שיבוא יום ובמדינת ישראל יוגשם מה שכתוב במגילת העצמאות בעניין שוויון זכויות לכל האזרחים ללא הבדל גזע, דת, לאום, מין ועדה; תבוטל האפליה הקיימת כלפי האוכלוסייה הערבית, וכי יושג, שוויון זכויות, הלכה למעשה, לאשה בישראל.
*
אני נפרד היום מהכנסת, ובקרוב ייפרדו ממנה חברי כנסת נוספים מהסיעה שלנו, חברי המפלגה הקומוניסטית. אני רוצה להגיד לכם בכנות, שיש כמה סיבות לכך. הסיבה העיקרית היא, שאנחנו עומדים בראש מפלגה, והתנועה שלנו – התנועה העולמית – וגם המפלגה שלנו, עוסקות עכשיו בדיונים, בוויכוחים אידיאולוגיים ואחרים. אנחנו רוצים להקדיש את כל זמננו לעבודה הזאת, שהתקופה מחייבת אותה. אנחנו גם מכינים ועידה חשובה שתתקיים בחודש מאי.
אני אמשיך במלוא המרץ ואקדיש את זמני לעבודה הפוליטית, למאבק הפוליטי, עד שנשיג את השלום. כשיושג השלום ישתנו כל חיינו ונוכל לדבר על השלב הבא של התפתחות מדינת ישראל.
למרות שבכנסת היו לנו תקופות לא קלות, תמיד היה לנו ככלל, ולי בפרט, יחס חיובי לכנסת ככנסת. אלה שרוצים לחסל את הכנסת הם אויבי הדמוקרטיה. עם כל המגרעות של הכנסת, עם כל הטענות שיכולות להיות, בלי כנסת - זה יהיה אסון למדינת ישראל.
עם כל הוויכוחים והביקורת שיש לנו כלפי הכנסת, אנחנו חייבים לשמור עליה מפני המתנכלים, החותרים להקים משטר שבארצות אחרות קראו לו "פאשיסטי".
אני מאמין שהשלום הוא האינטרס הלאומי העליון של מדינת ישראל, של עם ישראל, ולא רק של העם הפלסטיני. כל מה שעשיתי וכל מה שעשינו כל חיינו תמיד נעשה מתוך דאגה לעם ישראל, לקיומה, לביטחונה ולעתידה של מדינת ישראל כמדינה המשתלבת במרחב הערבי שבו אנחנו חיים, ביחסי ידידות ושיתוף פעולה.